רבונו של עולם, יש לי משהו לומר לך. ככה, עוד לפני שנכנסים לימים הנוראים, לסליחות ולתפילות ראש השנה ויום כיפור.

אתה יודע אלוקיי, בכל שנה אני פותח את המחזור ונפעם מהתפילות שבו, הכל כתוב כל כך נוגע ואמיתי, התפילות שבו מבטאות בצורה הכי טובה את מה שיש לי לומר, לבקש, להתפלל בימים שבהם אתה, אבא יקר, דן אותי ואת בני ביתי לשנה הבאה. והניגונים אויי הם בכלל ממלאים את ליבי על גדותיו עד שבעיני הדמעות שולטות.

לעזרה אני מגייס את אברהם שהלך איתך באש ובמים, כמו גם את אליהו בהר הכרמל ואת חנניה מישאל ועזריה בגוב האריות, ובליבי פנימה, בלי מילים ובלי קול, אני מוסיף ומביא את בני עמי שמסרו את נפשם למענך פעם אחר פעם. את התינוקות שנקרעו מזרועות אמהותיהן בלודז' ואת החייל שהשתטח על רימון בלבנון. כולם שם איתי תחת הטלית שבדממה מכילה הכל..

אבל היום, ברשותך, אבקש לספר לך על דברים יותר פשוטים, לא על מוות על קידוש שמך, גם לא על סבל למענך. היום אספר לך רק על בניך ובנותיך שאוהבים אותך ואת עמך.

על הכומר הפרוטסטנטי שגילה את יהדותו בגיל 45 ובכה אצלי כאן, בסוכה, בשנה שעברה ובפיו תחינה אחת: רבונו של עולם, האם תקבל אותי בחזרה?

על הנערה שלמדה אצלי במשך השנה, ובפסח האחרון טלפנה אלי בוכייה כדי לומר שהיא כבר לא מחזיקה מעמד עם 'כשר לפסח' עליו למדה איתי לראשונה בחייה. והיא בוכה, כי היא רוצה להיות ?יהודייה טובה?.

אני רוצה לספר לך על יהודי מקומי שלא ממש הכרתי, ששלח 500 פרנק לפני פסח וביקש: תעביר את זה למשפחה נזקקת.. ושאף אחד לא יידע.

וגם על האימייל שקיבלתי היום מאשה מבוגרת שגרה קצת רחוק וממש מבקשת שנבוא לתקוע אצלה בשופר. בטח שנבוא.

כך או כך, עלי לומר לך היום, גאה אני להיות בן העם הזה, גאה אבל גם מחוייב! האנשים הללו (ולא צריך לספר לך שזה רק מדגם קטן, אך מייצג) הציבו לי רף גבוה, אבל אני בטוח שעם קצת עזרה ממך אצליח לעמוד בו.