השבוע חל התאריך, כ' מנחם אב, בו יציין העולם היהודי את הסתלקותו של המקובל האלוקי הרב לוי יצחק שניאורסון, מי שהיה מנהיגם הרוחני של יהודי ברית המועצות בחלק מהתקופה הקשה תחת שלטונו של הרודן סטאלין.

הרב לוי יצחק לא זכה לצאת מגבולות ברית המועצות. הנהגתו התקיפה בענייני יהדות הייתה לצנינים בעיני הממשל הסובייטי והוא נעצר על ידי הבולשת בעוון הפצת היהדות ונשלח לגלות בכפר צ'אילי שבקזחסטן, סוג של בית סוהר ענק ללא שומרים.

כפר צ'אילי 'הצטיין' באוויר מעופש, חום מדברי ונוף שהכיל בעיקר ביצות. תושביהם הרבים של הביצות – היתושים – שהו באורח קבע גם בבתי הכפר שקירותיהם היו עשויים חמר והיו תמיד לחים ורטובים. בימות הקיץ הייתה השמש לוהטת מאוד ומעלה צחנה נוראית שגרמה לפריצתן של מחלות מסוכנות. בימות החורף היה הקור מקפיא וקשה מנשוא. נקל להבין את הייסורים שעבר הרב לוי יצחק ואת השפעתם על מצבו הבריאותי. ואכן, חודשים ספורים לאחר שסיים לרצות ארבע שנות גלות ויצא מהכפר אל העיר אלמא אטא, נפטר ממחלה והוא בן 66.

כך לצערנו לא זכו רבים בעולם שמחוץ לגבולות הסובייטיים להכיר את אחת מדמויות ההוד להן זכה עמנו בעת האחרונה. המעט שכן ידוע אודותיו הגיע אלינו מהאנשים הבודדים שהכירוהו והצליחו לעבור את מסך הברזל. המקור המהימן ביותר אלו רשימות יומן שכתבה לעצמה אשתו הרבנית חנה, בהן היא מתארת את דמות ההוד של בעלה.

למשל, היא מתארת כי שבועות ספורים לפני המאסר ערך הרב בביתו התוועדות בליל הפורים ובה חיזק את הקהל לדבוק ביהדותו, למרות החששות והסכנה לכנס אסיפה בעלת מוטיבים יהודיים דתיים. בין המשתתפים היו סטודנטים, שעליהם נאסר באיסור חמור להיות באירוע דתי והרב ידע מכך – ומכל מקום לא עצר את האירוע.

במקרה אחר רצתה הממשלה את אישור הכשרות שלו למאפיות מצות שהולאמו על ידי הממשלה, והדרישות שלו היו כבדות – לפחות מבחינת הממשלה הרוסית: הן גרמו לכמויות עצומות של מצות שלא עמדו בתקני הכשרות להיזרק לפח. פקידי הממשלה לא אהבו בלשון המעטה את 'הפגיעה ברכוש המולדת' ורמזו לרב לוי יצחק כי הוא עלול 'להיעלם' בשל מעשהו זה. אך הוא לא נרתע ובכך כופף גם את ראש הממשלה הרוסי!

הרב לוי יצחק שילם על כך מחיר אישי, ועוד לפני פסח של אותה שנה הוא נעצר והושם בכלא. אך המוני יהודים בברית המועצות זכו לאכול מצות כשרות לפסח באותה השנה.

בביתו של הרב לוי יצחק גדל ראש בני ישראל – הרבי מליובאוויטש. הרבי, בנו בכורו של הרב לוי יצחק, גדל וחונך על ברכי מסירות נפש למען כלל ישראל ולמען כל יהודי בפרט.

זו גם הדרישה שמעמיד הרבי למול כל יהודי בדורנו: להתמסר ולעשות ככל יכולתנו להבאת הגאולה השלמה, בלי להירתע מכלום.

תולדות חייו:

נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה שליד הומל לזלדה רחל (בת שניאור זלמן חייקין) ורבי ברוך שניאור. בי"א בסיוון ה'תר"ס (1900) התחתן עם חנה, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של העיר ניקולייב שבאוקראינה. אחותה מרים גיטל נישאה לרבי שמואל שניאורסון אחיו של בעלה לוי יצחק.

את סמיכתו לרבנות קיבל בין היתר מהרב חיים מבריסק והרב אליהו חיים מייזל מלודז'.

משנת ה'תרס"ב־1902, השתתף באופן פעיל בכל האסיפות בענייני הציבור שבראשן עמד האדמו"ר הרש"ב כאחד מחסידיו הבולטים. בין היתר השתתף במבצע המצות אל החיילים היהודיים במלחמת רוסיה–יפן. כמו כן השתתף באיסוף חומר הראיות להגנתו של מנחם בייליס במשפט בייליס ועלילת הדם.

בשנת ה'תרס"ט (1909) החל לשמש כרב בעיר יקטרינוסלב (ב-ה'תרפ"ו, 1926 שונה שמה לדנייפרופטרובסק). הוא החזיק בתפקיד עד ה'תרצ"ט (1939), אז נאסר בשל פעולותיו להפצת יהדות, שהיו אסורות על פי חוקי ברית המועצות. לאחר יותר משנת מאסר, שבה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי בקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. עקב קשיי המאסר והגלות חלה הרב שניאורסון. לאחר סיום תקופת הגלות עבר בהשתדלות חסידים לאחר חג הפסח תש"ד לעיר אלמא אטא, והתמנה לרב בבית הכנסת המקומי, לאחר זמן קצר חלה במחלה ממארת ונפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944). עדויות מתקופה זו התפרסמו מפי ד"ר גדליה מזל, אשר שהה שם יחד עם אביו הרב ישראל אברהם שקשר ידידות עם רבי לוי יצחק.

נקבר בבית העלמין היהודי בעיר, ועל קברו הוקם "ציון", ששופץ לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. ביום השנה לפטירתו מתקיימת עלייה המונית לקברו.

קברו שבאלמטי
אשתו חנה, יצאה מברית המועצות, בבריחת החסידים הגדולה מרוסיה בשנת ה'תש"ו (1946). בשנת ה'תש"ז (1947) הגיעה לארצות הברית, ושם חייתה לצד בנה, הרבי מחב"ד, עד פטירתה בו' בתשרי ה'תשכ"ה (1964).

רוב כתביו נלקחו בעת המאסר על ידי הק.ג.ב., כתבים מעטים בקבלה שכתב בשנות גלותו נדפסו על ידי הרבי, בנו, בספרים "תורת לוי יצחק" (הערות בש"ס, שני חלקים) "לקוטי לוי יצחק" (הערות לתניא, לזוהר ואגרות לבנו, ארבעה חלקים). כתבים נוספים שלו, שלא בנושאים תורניים, נדפסו בחוברות "ארכיון לוי יצחק" ו"קובץ כ"ף מנחם אב שישים שנה". לקט מדבריו יצא לאור בספר 'פניני לוי יצחק'.

ביאורים רבים לכתביו נאמרו ונכתבו על ידי בנו במשך השנים. חלקם נאספו לסדרת הספרים "תורת מנחם – תפארת לוי יצחק" מסודרים לפי סדר החומשים. נדפסו בסדרה של חמישה כרכים בהוצאת ספרים קה"ת, וכן בספר "לקוטי שיחות" חלק ל"ט נדפס ביאורים של ר' לוי יצחק על איגרת התשובה שבספר התניא.

לקט אמרות וביאורי בנו, הרבי מליובאוויטש, עליו ועל תולדות חייו נדפסו בספר "פאר לוי יצחק".

לזכרו ייסד הרבי מליובאוויטש בשנת תש"ם רשת כוללים למבוגרים תחת השם 'כולל תפארת זקנים – לוי יצחק'.