בשנה הראשונה לנישואיי היו לי ולבעלי התמודדויות לא פשוטות בחיי הזוגיות (כן, כן, חברים- לכווולם יש התמודדויות!). אני זוכרת, כי הדבר שנתן לי כוח לצאת מזה – הוא הרצון שהביע בעלי. כשבעלי אמר לי: "אני רוצה שהמצב ישתנה, אני רוצה לעשות שינוי!", נכנסה בי תקווה ואור. מדוע בעצם, מה מיוחד במילים הללו? ומדוע אני משתפת אתכם בזה, דווקא כהכנה לחג השבועות?

קבלו מאמר המסוגל לחולל פלאים בחיים האישיים שלכם. אם רק תאמינו.

° ° ° 

יש משהו קצת מוזר בחגיגת מתן תורה, דווקא בחג השבועות. הרי ידוע שאת התורה קיבלנו לבסוף, ביום כיפור (בעקבות חטא העגל, ושבירת הלוחות הראשונים), אם כך מדוע לעשות את החגיגה הגדולה דווקא בשבועות?

חג השבועות הוא חג נעלה מעין כמותו. חג מרומם וייחודי, שאם נצליח להבין את משמעותו, נוכל  להבין דברים גדולים גם בחיים שלנו. ויותר מזה, נוכל לחולל שינויים, ואף מהפכות גדולות בחיינו.

אמנם בחג השבועות, לא קיבלנו את הלוחות, אך ביום זה קרה דבר מופלא אחר. עם ישראל התכנס למרגלות הר סיני. בפעם הראשונה מאז יצאנו ממצרים, כאיש אחד בלב אחד. עמדנו שם והצהרנו הפה מלא, ובלב נרגש: "נעשה ונשמע!".

הבענו רצון עצום ומיוחד- לעשות את השינוי הגדול הזה. ללכת עם ה' ועם התורה. וממילא להוציא את מיצרים מתוכנו… לאחר 49 יום של צמיחה והתנקות- הגענו לרגע שבו הודענו כולנו יחד- אנו רוצים! רוצים לעשות ולשמוע את דבר ה'.

ואת היום האדיר הזה בחר בורא עולם- ליום שבו נחגוג את קבלת התורה. למרות שחטאנו אחר כך, למרות שנפלנו בחטא העגל, הקב"ה המשיך להאמין בנו. להאמין לרצון שלנו.

מדוע בעצם, מהי חשיבותו של הרצון?

רצון מבטא את המהות. רצון מבטא את מי שאני מבפנים, מהנשמה. אלא שלא קל לנו ליישם את הרצונות שלנו, ולא תמיד יש לנו את כוחות הנפש לממש את הרצון במציאות. אך דבר זה אינו סותר את ההבנה כי הרצון שלנו- מבטא את מהותנו. פנימיותנו.

הרצון הוא השורש של הכל. ואין כמו היום המיוחד של שבועות, של הבעת הרצון, בשביל לחגוג את קבלת התורה. היום הזה מסמל את מהותנו. את השורש הפנימי שלנו.

וכך גם בחיים.

אנו צריכים ללמוד להקשיב לרצון. נכון שיש לנו נפילות, ונכון שלא תמיד אנו עומדים באידיאלים הגדולים- אבל מה באמת אנחנו רוצים? כי מה שאנחנו רוצים ומאמינים- זה מה שאנחנו! זה הכוח שלנו. זוהי מהותנו. וכך גם בקשר שלנו על הזולת.

כשיש התמודדויות בחיי הזוגיות למשל, הדבר העיקרי שנותן כוח, הוא הבעת הרצון. כשאנו אומרים זה לזה: "אנחנו רוצים אחרת!". "זו רק נפילה, אבל באמת, איני רוצה בכך". הרצון הפנימי הוא הכוח. הוא התקווה. דווקא מתוך כך, שהוא האמת העמוקה שלנו. הבעת הרצון, פותחת דלת, להאמין בטוב.

אמנם, פעמים רבות אנו בוחנים את האנשים שמסביבנו לפי מה שנראה בחוץ. "בעלי כעסן", "אשתי ביקורתית", "בתי חוצפנית…" וכדומה. בהסתכלות הזו אנו שוכחים משהו מאוד חשוב. שוכחים את הרצון. כי תמיד, מעבר למעשה- יש את הרצון העמוק יותר של האדם. 'האם אשתך רוצה להיות ביקורתית? בזה היא מאמינה וכך טוב לה?' או 'האם בעלך שמח בכעס שלו, כך הוא רוצה לחיות?' סביר להניח שהתשובות לשאלות הללו הן שליליות. כלומר, למרות שכך 'אומרים' המעשים, הרצון הפנימי נמצא במקום שונה בתכלית.

הבעיה שאיננו מתבוננים מספיק ברצון. איננו מעצימים אותו.

חג שבועות הוא חגיגת הרצון. על אף שמצד המעשה, בסופו של דבר חטאנו ולא קיבלנו את הלוחות הראשונים, הרצון נשאר יציב, מהותי ואיתן. הקב"ה המשיך להאמין בנו.

תאמינו ברצון של בני הזוג שלכם.

תאמינו ברצון שלכם. תאמינו במהות.

עם רצון טוב אפשר להגיע הכי רחוק. אבל לפני כן, צריך להאמין בו, להראות שאנו מאמינים. מאמינים בעצמנו. מאמינים בזולתנו. מאמינים ברצון, בשורש ובמהות הטובה.

הקב"ה מראה לנו שהוא מאמין בנו. ולכן חוגג עמנו את שבועות. את יום הבעת הרצון.

כך שגם אם בן זוגך כועס לעיתים, תראי לו שאת מאמינה בו. אל תהפכי אותו "לכעסן". אלא תעצימי את הצד שרוצה בשינוי. תושיטי לו יד במקום שבו קשה לו. תראי לו שאת יודעת מי הוא באמת. שאת מאמינה במהות הטובה והנעלה שלו. במהות שאין בה כעס או ביקורת או כל עניין אחר (וכן להפך כמובן).

לחג השבועות אין סממנים חיצונים כמו תקיעה בשופר, מצות, סוכה וכדומה. כי חג השבועות הוא חג של חיבור למהות הכי פנימית שלנו. לרצון.

וכהכנה לחג, בואו נתחבר לרצון הפנימי שלנו. לטוב המהותי שקיים בנו. בואו נלמד מבורא עולם שמאמין בנו למרות הכל, ונאמין בעצמנו באמת. נאמין בטוב המהותי שבילדנו. ונאמין בבן או בת הזוג, וברצון הטוב שקיים בהם.כי זוהי באמת המהות.

ויותר מזה – חשוב שנדע, כי הרצון הוא הכלי לקבל שפע. ר' צדוק הכהן אמר- כי הבעת הרצון של עם ישראל, היא זו שאפשרה לתורה לרדת מהעולמות העליונים, אל העולם שלנו. הבעת הרצון, והאמון שלנו במהות הטובה- זהו סוד השפע. סוד השינוי. וסוד הצמיחה הגדולה.

תאמינו!