טו' בשבט מגיע! טו' בשבט כידוע הוא ראש השנה לפירות האילן. בכל שנה ושנה, נקבע השפע (או חלילה אי השפע…) עבור פירות האילן לשנה הבאה. אנו נוהגים בטו' בשבט מעט מנהגי יום טוב. לא אומרים בו תחנון בתפילה, ויש הנוהגים ללבוש בו בגדי לבן, וכמובן – מרבים לאכול בו מפירות ארץ ישראל. חג לאילנות!
מועדי השנה, הם הזדמנות עבורנו ללמוד ולגדול דרך אותו הזמן. כל התרחשות, חג או מאורע מזמינים אותנו להסיק ולהפנים גם לחיינו, שלנו. אם כך, כעת זה הזמן ללמוד מהאילנות והפרחים.

השקיה
ידוע כי עצים ופרחים זקוקים למים בכדי לגדול ולפרוח. המים הם המרכיב העיקרי שנותן לצמחים את כוח החיים. גם אנו, כבני אדם זקוקים לכוח של חיים. גם אנו מבקשים את אותו מרכיב עיקרי שיעניק לנו את החשק לפרוח, להאיר וללבלב.
כתבו חכמים: "אין מים – אלא תורה". החיבור לתורה, לאמונה ולביטחון בבורא עולם, נותנים לנו כוח של חיים. הברכה שהתורה מכניסה לחיינו, המשמעות, העומק, החיבור והקרבה לבורא עולם, הם אותו מרכיב עיקרי שאנו זקוקים לו בכדי לפרוח ולגדול.
מתוך כך חשוב, ממש כמו המים, לחוש מתי אנו זקוקים לעוד. מתי אנו מבקשים עוד קרבה, עוד אמונה, עוד לימוד או עוד תפילה – כי משם מתחיל הכל…

טיפוח וקיצוץ
אך מים לבד זה לא מספיק. לא מספיק רק להשקות את הצמחים, צריך גם לקצץ, לדשן ולרסס. לקצץ את הקוצים, לדשן את האדמה ולרסס את התולעים והמכרסמים. בכדי שהעץ יפרח כראוי חייבים להשקיע בו, לטפח, להשקיע ולהתמיד.
כך גם אצלנו. בכדי שנצליח לפרוח, לצמוח ולגדול, אנו מוכרחים להשקיע. לטפח את הדברים הטובים, לקצץ ולרסס את אותם המעכבים אותנו מלגדול.

כיצד? להשקיע זמן במחשבה על עצמי, על מטרתי, על רצונותיי. להשקיע זמן של התבוננות על יכולותיי, שאיפותיי. לטפח את השמחה שבי, את האמונה, השלווה והטוב הפנימי. לחזק הכוחות החיובים שבתוכי, להעצים את העין הטובה ואת הפרשנות החיובית על עצמי ועל הסובבים אותי.
וגם קיצוץ. קיצוץ הביקורת והאשמה. קיצוץ הייאוש, הכעס והעצבות. ריסוס אותן המחשבות השליליות, שמנסות להפיל, להחליש, לבלבל ולהתיש. לזהות ולקצץ את מה שמעייף ותוקע, ולחזק את אלו הדברים שמעניקים לנו כוח ואפשרות לגדול.

תהליך של גדילה
העץ לא צומח ברגע. גם לפרחים לוקח זמן לגדול ולהאיר. הטבע מלמד אותנו עיקר חשוב בחיינו. סבלנות לדרך, לתהליך, לזמן. מהרגע שהאילן ניטע באדמה עד שאפשר ליהנות ממנו לוקח לפחות 3 שנים.  אני זוכרת שקיבלתי ליומולדת 15 עץ קקטוס קטנטן. בכל יום שישי הייתי משקה אותו ומנסה לראות מה גדל או צמח. זה היה מייאש. הוא צמח כל כך לאט שכבר התחלתי לתהות אולי כדאי לוותר עליו. אני זוכרת שכמה שנים טובות לאחר מכן, בערב החתונה שלי, התבוננתי באותו קקטוס קטן. חייכתי אל עצמי, ונזכרתי בייאוש שלי ממנו. באותם רגעים נהניתי כל כך לראות את ההתפתחות המדהימה שלו, את הפרחים הקטנים שבצבצו ממנו. וזה נתן לי כוח לצאת אל חיי החדשים.
הגדילה לעיתים לוקחת זמן. ההתקדמות שלנו היא חלק מתהליך שלם שלעיתים לוקח זמן. אך העיקר הוא לא להתייאש בדרך. לא לוותר על הרצון. העץ מלמד אותנו את הכוח של הסבלנות. את חשיבות התהליך. שינוי אמיתי, פנימי, לוקח זמן ודורש אמונה.
אמונה בפירות שיבואו. אמונה שהמאמץ הוא חלק מהדרך. אמונה שהכיוון הוא נכון, ושהשפע הגדול קרב ומחכה לנו.

עונת שלכת
לאילנות רבים ישנה תקופה משמעותית בהתפתחותם – תקופת השלכת. כל העלים מתייבשים ונושרים. העץ נראה ערום וחסר. אז האם הכל היה לשווא? האם זה סימן שהכל נגמר? נהרס? וודאי שלא. השלכת – מטרתה התחדשות.
וכך גם אצלנו, בחיינו. ישנן תקופות של פריחה גדולה, ויש תקופות של שלכת. תקופות בהם נדמה כי הכל חסר וייבש, זמנים בהם אנו חשים בדעיכה ובנשירה מכאיבה. רגעים בהם אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שכל המאמץ היה לשווא.
אך כשם שעוד רגע העץ יפרח מחדש, כשם שנשירת העלים היא לצורך הפריחה החדשה, כך גם אצלנו. פעמים רבות הנשירה והעיכוב, הם אלו המביאים להתחדשות גדולה. הקמילה היא עבור הצמיחה, והחיסרון הוא  עבור השפע החדש שימלא את הכל.
לכן חשוב להזכיר לעצמנו, הנפילות הם חלק מהתהליך השלם, הם הזדמנות לאגור כוח, ובעז"ה להתחיל מחדש, לצמוח, לגדול ולהאיר.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז  "אוצרות פנימיים"