יש דבר, שלפעמים לא שמים לב אליו, כשמדברים על חורבן בית המקדש. אנחנו מדברים על החורבן, אבלים את החורבן, ובתשעה באב, אם חס ושלום משיח עוד לא יבוא, אנו גם נצום 24 שעות לזכר החורבן.

אבל יש עוד דבר גדול, שקרה באותם רגעים בהם ירושלים נחרבה ובית המקדש עלה באש. בדיוק אז החל המסע לבניית הבית הבא, בית המקדש השלישי עם ביאת המשיח במהרה בימנו.

"עלה אריה בזמן אריה והחריב אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל" כך מתואר במדרש חורבן הבית.

בתרגום חופשי: בא האוייב – אריה, בחודש אב – מזל אריה, והחריב את בית המקדש – אריאל, על מנת שיבוא הקב"ה – אריה, במזל אריה, ויבנה את אריאל.

שימו לב לשתי המילים "על מנת" – כלומר, מטרת החורבן, השריפה וההריסה, היא הבניה! בדיוק כמו מי שהורס בית קטן "על מנת" לבנות על מקומו בניין חדש גדול ויפה.

בהגדרה ההלכתית זה נקרא: "סותר על מנת לבנות". בהלכות שבת ה"שובר" פטור מעונש, אבל ה"שובר בשביל לבנות" חייב. למה? נורא פשוט. ב"שבירה על מנת לבנות", פעולת השבירה העכשווית היא חלק מהבניה העתידית, שכן השבירה וההריסה הם השלב הראשון של הבניה, והבונה בשבת חייב.

אז כשנשב על הארץ בתשעה באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא תחילת הבניה.

ככה הרבי ראה את החורבן. ככה הרבי לימד אותנו, כי אם אפשר לראות את הטוב, ואת החיובי, את האופטימי והשמח, למה להביט לכיוון האחר?

רק צריך להרים את הראש, לפתוח את העיניים ואת הלב, ולעשות היכרות עם המציאות האמיתית. מודעות קוראים לזה.