כשהיינו ילדים היינו משחקים את המשחק "טלפון שבור". משחק פשוט שבו עומדים בשורה, הראשון לוחש לאדם שלצדו מילה או שתיים. השני שבשורה מעביר את המילה בלחש לאדם שלצדו וכך הלאה, עד האחרון שבשורה. בסוף המשחק נוצר מצב שנשמעת מילה שונה לגמרי מזו שנאמרה בתחילה…  איך זה ייתכן? כיוון שכל אחד שומע אחרת, מבטא אחרת, מבין אחרת ומפרש אחרת את הדברים ששמע, ולבסוף מתקבלת גם מילה אחרת.

כך גם בחיים.

החיים שלנו בכלל, ומערכות היחסים שלנו בפרט, מורכבים מתקשורת. תקשורת טובה יכולה לחולל פלאים ולקרב בין אנשים. אך במקביל לכך, תקשורת לקויה יכולה חלילה גם להרוס ולהרחיק. מתוך כך, ועל מנת שנזכה לתקשורת מקרבת, ננסה לתאר מספר ליקויי תקשורת עיקריים, ויחד עמם עקרונות בסייסים לתקשורת בינאישית טובה.

ליקויי תקשורת נפוצים:

חוסר הקשבה – לכולנו בוודאי (ולצערנו) מוכרת הסיטואציה שבה מישהו שואל אותנו בהתעניינות "מה נשמע?", ועוד לפני שאנו מספיקים לחשוב מה לענות, השואל כבר המשיך הלאה בדרכו… נדמה כי חוסר הקשבה הינו חוסם התקשורת הראשון והעיקרי. כאשר איננו מקשיבים, או חמור מכך, מקשיבים אך משדרים שוב ושוב שהדברים אינם מעניינים או חשובים – אנו עלולים להרחיק ולפגוע.
ישנו סיפור ידוע על ר' אריה לוין, שמלמד אותנו הרבה על כוחה של הקשבה. פרופסור אחד בירושלים היה שולח אליו חולי נפש ור' אריה היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה ושאל אותו: "איך אתה מצליח לרפא אותם? מה אתה עושה? גלה לי את סודך". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם…".
היכולת להקשיב באמת הינה חסד אמיתי לנפש האדם. כשאנו מקשיבים באמת, אנו מעבירים את המסר: "אכפת לי ממך, אתה לא לבד". הקשבה אמתית אין פרושה הסכמה עם הדברים הנאמרים, אלא קודם כל כבוד אמיתי לאדם, לדבריו ולרגשותיו.

פתרונות מהירים – כשאנו יוצרים שיחה, בדרך כלל יש לנו בכך שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה הינה המטרה הגלויה והידועה של השיחה, כלומר – הנושא המדובר כרגע. עם זאת פעמים רבות מעבר למטרה הגלויה, ישנה מטרה וצורך עיקרי נוסף מהשיחה – הצורך בשיתוף. לא פעם אנו פותחים בשיחה בכדי לפרוק, לשתף, לקבל הקשבה ולחוש כי איננו לבד. מישהו מקשיב ושותף להרגשה שלי. מתוך כך דווקא הצעת הפתרונות עלולה לחסום ולקטוע את תהליך השיתוף, ובעצם כך לפספס את הצורך העיקרי בשיתוף והקשבה. יתרה מכך, כשאנו משתפים בקושי או בהתמודדות, והאדם שממולנו שולף בעבורנו פתרון מהיר, הוא מעניק בכך את התחושה כי הקושי שלנו הוא דווקא די קל. 'הינה יש לי פתרון בעבורך'. כלומר, במקום להעניק הבנה והשתתפות – אנו משדרים תחושה הפוכה, מעין "מה את/ה עושה כזה עניין? הנה יש לי פתרון….".

ביטול תחושות או רגשות. "זה בכלל לא פוגע מה שקרה לך", או "זה לא כזה נורא", אלו הם דוגמאות למשפטים המבטלים את הרגשות של הזולת. כאשר אנו משתפים ברגשותינו, אנו קודם כל זקוקים להבנה וקבלה. אך כאשר מבטלים את ההרגשה שלנו ומשדרים לנו ש"הכל בראש שלנו…" או שאנו מגזימים לגמרי, אנו עלולים לחוש פגועים ומרוחקים. כלומר, לא רק שלא הבינו אותי, אלא גם נתנו לי את התחושה שאני לא בסדר בתחושות שלי. שאני עצמי אשם ברגשותיי.
בהקשר לכך נציין כי גם הרגעה או עידוד סתמי יש בהם את התחושה של ביטול ההרגשה. פעם סיפרה לי אישה שעברה טיפולי פוריות, כי שכנתה נהגה לעודד אותה ולומר לה: "את תראי, יהיה בסדר, בחודש הבא תהיי בהריון…". העידוד של השכנה רק הכעיס ונתן את התחושה שמדובר בעידוד סתמי, המנסה לבטל את הקושי, ולא באמת מבין את המציאות. חשוב להבין כי הרגעה שאין לה באמת בסיס או הבנה, עלולה להרחיק עוד יותר את האפשרות לתקשורת כנה וקרובה.

כינויי גנאי. ברור ופשוט להבין מדוע כינויי כנאי חוסמים תקשורת טובה. ברגע שאנו חשים מותקפים, ועוד יותר מכך – מבוזים, סביר להניח כי לא נוכל להמשיך ולנהל שיחה טובה ומכובדת. יחד עם זה, חשוב להבין כי כשאנו מדברים על כינויי גנאי אין הכוונה דווקא לקללות של ממש חלילה, אלא לאמירות המשדרות חוסר ערך וחוסר כבוד. אמירות כגון: "את/ה לא יודע/ת מה את/ה מדבר בכלל!", או "מי את/ה שתגיד/י את זה?!" וכדומה. כולנו זקוקים לכבוד בסיסי. לחוש שאנו מוערכים ומכובדים כבני אדם. לכן, כשאנו מנהלים שיח ותוך כדי נאמרים מילים או משפטים שיש בהם ביזוי לצד השני, קטענו בכך את האפשרות לשיחה טובה.

האשמה וביקורת. אף אדם לא אוהב להיות תחת ביקורת והאשמות חוזרות. אחד הגורמים המקשים על פתיחות ואמון בתקשורת הבינאישית שלנו, הוא תחושת האשמה, הטפת מוסר וביקורת. תקשורת כשמה כן יהיה – קשר. מטרתה ליצור קשר ולחבר בנינו. ביקורת, לעומת זאת, יוצרת פירוד ומרחיקה. עוד יותר כאשר אנו משתפים בטעות או תקלה שקרתה לנו, אנו מצפים לחוש קרבה, עידוד ואמפתיה. מתוך כך, כאשר במקום לקבל עידוד נשמעים משפטים שיש בהם האשמות או הטפות מוסר כמו: "את/ה לא זהיר/ה ולכן…", או "את/ה אף פעם לא שם לב…", השיחה והתקשורת עלולה להיתקע ולהיחסם.
לכל אדם ישנם מנגנוני הגנה בתוכו, השומרים עליו מפגיעה. באופן טבעי כשהאדם מרגיש מותקף, הוא מפסיק להקשיב ומתחיל להגן על עצמו. מתוך הבנה זו, גם כאשר אנו רוצים להעביר ביקורת כלשהי, אחת הדרכים לצמצם את חווית הפגיעות הינה לתאר את הדברים מתוך הצורך האישי שלי, ולא מתוך האשמת הצד השני. פתיחה של "אתה כזה…" או "את כזו…" עלולה לעורר באופן מידי את הרצון להגן על עצמנו ולתקוף חזרה. אך כשאדם מדבר על עצמו כמו: "זה הצורך שלי ש…" או  "קשה לי בכך ש…", אנו מאפשרים לשני להקשיב באמת, להבין ולא לחוש מותקף או אשם.

פרגון ומחמאות. לסיום הדברים, אי אפשר שלא לציין את הכוח הגדול שיש דווקא במילים המפרגנות, החמות, המעודדות והאוהבות. תקשורת שיש בה אווירה חמה ולבבית מאפשרת גם לשיחה קשה, להתקבל על הלב. תקשורת חמה ותומכת מעניקה כוח להתמודד עם אתגרי החיים, מחזקת את השמחה, ואת הערך והביטחון העצמי. אז זה הזמן להתחיל להיות נדיבים, גם בפרגון ומחמאות!

■ ■ ■

על תקשורת אפשר להרחיב ולכתוב ספר שלם. אך לפחות כעת, ולסיכום הדברים  נזכיר כי תקשורת איננה משהו טכני של איך לדבר נכון או להגיב נכון. תקשורת היא משהו עמוק הרבה יותר. היא נוגעת לנו בנפש. היא יכולה לעורר התנגדות או כאב ולהבדיל לעורר שמחה והתרגשות. היא פוגעת כמו גם שהיא מסוגלת לרומם ולחזק.
והלוואי וננצל את הכוח האדיר שקיים בתקשורת בכדי לבנות, לחבר ולקרב בין כולנו- לטובה.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז  "אוצרות פנימיים" .