מחקר שנערך לפני שנים ספורות בארצות הברית, חקר את האנשים המצליחים ביותר במקצוע המתסכל ביותר: סוכן מכירות. החוקרים ניסו לברר מהו סודם של השורדים ומצליחים יותר מאחרים במקצוע, והעלו כי התכונה החשובה ביותר לאיש המכירות היא היכולת להתמודד עם האכזבות הקטנות והרבות שבדרך.
תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אנשים רבים חיים במשך שנים כשהם מתייסרים על רגע בו יכלו לקבל החלטה אחרת, שאולי הייתה סוללת להם את שביל האושר בחייהם. גם מי שלא, יכול למנות רגעים אין ספור בהם חש את התחושה העוקצנית: למה לא פעלתי אחרת?
המסקנות מהחמצה מתחלקות לשני סוגים: ישנם כאלו שמעדיפים לבכות את גורלם או להאשים את כל העולם שמסביבם. אנשים אלו, גם במקרה שהם צודקים, הם במסלול הבטוח לייאוש ופרישה.
לעומתם, יש את אלו שהתירוצים לא מעניינים אותם. ההחמצה רק מעוררת אותם לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסידו. אלו האחרונים, יצליחו יותר למכור או לרכוש קנייני חומר ורוח.
■ ■ ■
השבוע אנו מציינים תוצאה חיובית מתחושת החמצה כואבת. היה זה לקראת חג הפסח הראשון שלאחר יציאת מצרים. לראשונה צפוי היה קרבן הפסח להיות מוקרב במשכן, שאך שבועיים קודם לכן נבנה ונחנך, וזוהרן של ההכנות לחגיגה המתוכננת עומעם בעקבות טרגדיה: שני בניו הגדולים של אהרן הכוהן השתוקקו להיכנס אל הקודש פנימה, הקריבו לשם כך אש זרה וכתוצאה מכך נשרפו למוות.
שניים מבני דודיהם עסקו בקבורתם ובכך הפכו את עצמם לטמאי-מת, שאסורים להיכנס למקום הקודש עד שייטהרו. תהליך הטהרה של הקברנים לא הסתיים לפני מועד הקרבת הפסח וכך הם החמיצו את החגיגה הגדולה והמיוחדת של כל עם ישראל.
בהזדמנות שהתאפשר להם, פנו בני הדודים בטענה אל משה רבינו: "למה ניגרע?!" – אנחנו לא מוכנים לוותר על הזכות הגדולה של הקרבת קרבן הפסח! טענתם עלתה השמימה והתקבלה, והקדוש-ברוך-הוא ציווה לקיים פסח שני. בי"ד באייר, חודש לאחר מועד ההקרבה המקורי, תינתן הזדמנות שנייה להקרבת הפסח.
וזהו המסר המרכזי של יום זה – הזדמנות חוזרת. וכפי שביטא אותו הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף יצחק): "אין דבר אבוד. תמיד אפשר לתקן".
בני הדודים החמיצו את ההקרבה משום שעסקו במצווה גדולה – קבורת מתים. אבל העובדה הזו לא ניחמה אותם. מול עיניהם עמדה התשוקה העזה לזכות לקרבן פסח, והם לא ויתרו. הם הוכיחו כי אכן 'אין דבר אבוד. תמיד אפשר לתקן'.
■ ■ ■
עם ישראל לדורותיו חווה אכזבות רבות מסוגים שונים. במיוחד בדבר הכי חשוב לנו, הגאולה השלמה – לא פעם התלהטה האמונה כי הנה עומדת הגלות להסתיים ובאה הגאולה – ובסוף זה לא קרה. ועד היום הזה (נכון לרגע כתיבת השורות) זה עוד לא קרה, ועדיין אנו תקועים בגלות.
מסב הרבי מליובאוויטש את תשומת הלב אל אותם בני דודים שהחמיצו מאורע היסטורי – ולא התייאשו. הם ביקשו, תבעו – עד שהשיגו את מבוקשם וזכו להקריב את קרבן הפסח. ואם כך נהגו כשהפסידו רק קרבן פסח אחד – כמה צריכים אנחנו לבקש ולהפוך עולמות לאחר שהחמצנו כל כך הרבה קרבנות מאז חורבן בית המקדש?!
עלינו צריכים ללמוד מהם לא להתייאש. להוסיף לבקש ולתבוע מבורא העולמים את הגאולה האמיתית והשלמה – וכך נזכה בוודאי כולנו לחגוג כבר את פסח שני הקרוב בירושלים הבנויה.
באדיבות: העלון השבועי, 'הגאולה מעניין ועכשווי'.