יהודה ישב מולי בחדר האימון ורוחו שפופה. הוא בן 29, אב לארבעה ילדים, איש חרוץ, נעים הליכות, רהוט, מסביר פנים וחתיכת כשרון. אז מה הבעיה? מסתבר שהוא עובד במקום עבודה שאינו לרוחו, ומרגיש רע בגלל זה. בגלל מצב רוחו, הוא התנתק מחבריו, מה שהוריד את מצב רוחו עוד יותר, ובעקבות כך אף הפסיק להגיע לשיעורים המתקיימים בקהילה.

זה לא היה סוף פסוק, כי הניתוק (סוג של…) מחבריו הטובים עוד יותר גרם לו ליפול. מה הפלא שכשהוא חזר הביתה אחרי יום עבודה, לא הייתה לו מוטיבציה להאיר פנים לילדיו שחיכו לו, ולהיות נחמד לאשתו?! מכאן הדרך הייתה קצרה להתדרדרות בשלום בית. יותר ממה שהוא סבל מהנפילה שלו, הייתה זו אשתו שלא יכול היה עוד לעמוד במצב הזה, והיא התקשרה וביקשה שאפגש עמו.

בעיית מקום העבודה שלו הפכה פתאום למשנית, בעוד שמצבי הרוח שלו הרסו את הבית וגרמו לקושי עצום.

האם אכן יש דרך שבה נוכל להחזיק את עצמו כדי לא ליפול ברוחנו, ולשמור על מצב רוח טוב, או אפילו סביר?

מיקוד מחשבתי – זה כל הסוד

אנשים רבים חווים נפילות רגשיות בחייהם כתוצאה מאירועים שונים, או מתשובות שליליות שהם מקבלים, או שסתם קמו בבוקר בלי מצב רוח – האם יש מתג שאפשר לסובב אותו ולשמור על מוראל גבוה? ואולי אפילו להישאר שמח?

התשובה היא חיובית. אכן יש לנו את היכולת לשלוט על מצבי רוח ו'לסובב את המתג' למקום בו אנחנו רוצים.

בחיינו אנחנו עוברים אירועים לא נעימים ובעקבותיהם אנחנו נופלים רגשית. יש כאן אפוא שני חלקים: המאורע הכואב, וההכרה במשמעותו העצובה. כשאדם מתבונן בדעתו על משמעות האירוע הזה, הוא גם מתחבר אליו. ככל שהוא חושב עליו יותר, הוא מתחבר רגשית יותר למאורע, שכן הוא גם מפנים וסופג אותו לתוכו. הספיגה הזאת היא אשר תגרום לו לטלטלה רגשית.

הבה ניקח את הדוגמה הבאה: אדם שב הביתה מעבודתו כועס מאד. במקום העבודה קרה משהו שהרתיח אותו, וכעת הוא נכנס הביתה מלא כעס. באותו רגע מצלצל הטלפון ומעבר לקו נמצא חבר אהוב. שני החברים דיברו כחצי שעה. כאשר הניח מיודענו את השפופרת, הוא קלט שבמשך חצי השעה האחרונה הוא לא היה שרוי בכעס. מה קרה? והרי המקרה שהכעיסו נותר בעינו, ושיחת הטלפון לא שינתה את המקרה ההוא? אולם, העובדה היא ששיחת הטלפון שינתה את מוקד תשומת לבו. שעה שהוא שוחח, הוא לא חשב כלל על מה שקרה ברכבת.

זה מסביר גם את העובדה שיש אנשים אשר עברו תקופות אימה וזוועה – כמו השואה למשל – ויכולים בכל זאת, לאזור כח ולשקם את חייהם. לעומתם יש כאלה שבסך הכל איבדו את מפתחות המכונית והם כבר בתוך משבר.

מה שקובע, הוא לא כל כך המקרה עצמו, אלא עד כמה האדם נותן לאירוע להשפיע עליו.

אדם יכול לשלוט על מחשבותיו

תפיסה זו מובילה לנקודה נוספת:

לפעמים אנו נאחזים בזיכרונות של מאורע בלתי נעים הרבה יותר ממה שראוי לאותו מאורע. אנו ממשיכים לחשוב עליו ביום ובלילה, בוקר וערב. המחשבה הבלתי פוסקת על המאורע רק מחזקת ומגבירה את הכאב הכרוך בו. יש דרך חלופית. ברגע שנפסיק לחשוב על כך, ייפסק הכאב.

"..ואפילו במוח לבדו להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר חס ושלום ברצונו שבמוחו, שיקבל ברצון חס ושלום הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל. אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידיים, ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע, ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון, וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו חס ושלום או אפילו לדבר בו".

(תניא פרק יב)

כאן רבים מאתנו אוחזים בטעות בסיסית: רוב האנשים חושבים שהם יכולים לשלוט במעשיהם או גם בדיבורם. הם יודעים שהם יכולים להחליט אם לעשות משהו או להימנע מלעשותו; לומר משהו או להימנע מלומר. אך בנוגע למחשבה – הם בטוחים שלגביה הם חסרי אונים, כי המחשבות הן בלתי נשלטות.

אדמו"ר הזקן קובע במפורש בספר התניא, כי אדם יכול להדוף בשתי ידיו מחשבות רעות ולא רצויות לו שעולות במוחו. נכון, יותר קשה לשלוט במחשבות מאשר לשלוט בדיבור או במעשה. המחשבה היא בלתי פוסקת: אין רגע ביממה שבו האדם חדל לחשוב. אך מה יהיו הדברים שעליהם הוא יחשוב? – דבר זה נתון לשליטתו. יש בידו היכולת למקד את מחשבתו על פי בחירתו.

לאחר כל זאת חשוב להוסיף עוד נקודה אחת: כיהודים וכחסידים מאמינים בהשגחה פרטית, שאין דבר שקורה בעולם ללא רצונו והשגחתו של הקב"ה, עלינו לזכור כי גם מאורעות לא נעימים, קטנים כגדולים, הם מאתו יתברך. לעתים אנחנו עוברים חוויות שלא רצינו בהם, אנו מקבלים תשובות שליליות מהזולת שגורמות לנו לכאב ולמרירות, אין זה אלא שיעור שהקב"ה נותן לנו כדי לצמוח ממנו. אם נפנים את העובדה הזאת, יהיה לנו קל יותר לנווט נכון את הרגשות שלנו, ואפילו להפוך את הרגשות השליליים לטובים, ואולי אפילו לאופטימיים יותר.

עשו לכם מתג דמיוני בראש, וכשהעצב מגיע, נסו לסובב אותו.

בחודש אדר זה קרוב אליך הדבר יותר מתמיד…

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה. להערות והזמנת הרצאות: eimunmz@gmail.com