מצוות תרומות ומעשרות היא מן המצוות התלויות בארץ ונוהגת רק בארץ ישראל.

ישנם כמה סוגי תרומות ומעשרות:

תרומה גדולה – חובת ההפרשה ונתינתה לכהן חלה על כל גידולי הקרקע בארץ ישראל הראויים למאכל אדם או המוצרים שנעשו מהם. בתורה לא נכתב שיעור לתרומה ומספיק להפריש רק "משהו". אולם חכמים קבעו כי השיעור הבינוני הוא חלק אחד מחמישים דהיינו 2 אחוז. כיון שכיום אסור לכהנים לאכול את התרומה, משום שאין הם טהורים, אין חיוב לתת תרומה, אלא רק להפריש "משהו", לעטוף אותו ולהשליכו לאשפה.

מעשר ראשון – לאחר הפרשת התרומה יש להפריש עשירית ממה שנשאר ללוי. כיום, שאיננו יודעים בברור מי באמת מיוחס לשבט לוי, אין חיוב לתת מעשר ראשון ולאחר ההפרשה הוא נשאר ברשות בעל הפירות.

תרומת מעשר – הלוי צריך להפריש עשירית ממה שקיבל לכהן דהיינו מאית (אחוז אחד) מכלל הפירות. כיום, שאין נותנים את המעשר הראשון ללוי, חייב בעל הפירות להפריש במקום הלוי את תרומת המעשר, לעטוף אותה ולהשליכה לאשפה.

מעשר שני – לאחר שנשארו לחקלאי כ88 אחוז מהיבול עליו להפריש עוד עשירית מהנותר, להעלות אותו לירושלים ולאוכלו בתוך חומות העיר, אם קשה לו להביא את הפירות עצמן הוא רשאי לפדות אותן בכסף, בתוספת חומש (20 אחוז) מערכם הכולל ובאותו כסף לקנות מאכלים אחרים בירושלים ולאוכלם. כיום שאיננו טהורים ואיננו יכולים לאכול את המעשר השני בקדושה וטהרה, פודים את הקדושה שבפירות על "פרוטה" מתוך מטבע שייעדנו אותה מראש רק לכך.

מעשר עני – מעשר זה ניתן בשנים מסוימות במקום מעשר שני. מעשר עני מופרש רק מפירות החייבים בוודאות וניתן לעניים גם כיום היות שאין בו כל קדושה.

סוגי התרומות והמעשרות השונים ניתנים על פי מנין השנים בהתאם למחזור השמיטה. בשנה השביעית היא שנת השמיטה אין מפרישים תרומות ומעשרות. בשש השנים שלפני כן נותנים תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר. בשנה הראשונה, שניה, רביעית וחמישית מוסיפים מעשר שני ובשלישית והרביעית מעשר עני.