בפרק השבועי בפרקי אבות (פ"ו מ"ו) נאמר: "כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם".

על-פניו, הפעולה והתוצאה נראים כבלתי-קשורים, יהודי אומר אמרה 'בשם אומרהּ' ועל-ידי-זה באה גאולה לעולם…

אך האמת, שיש קשר פנימי ביניהם. כשיהודי מגלה את המקור של דבר התורה, מגלה הוא את המקור הראשון של התורה הוא 'נותן התורה' בכבודו ובעצמו, ובכך פועל פעולה מקבילה גם בבריאה כולה.

שהרי כפי שלמדנו בפרק הקודם בפרקי אבות (ה) העולם נברא "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת". כלומר, העולם נברא מ'דיבורו' של הקדוש-ברוך-הוא.

אלא, שהעולם אינו מסגיר את 'בעל המאמר' – הוא האור האלוקי המהווה ומחיה את העולם, אינו מתגלה בבריאה והעולם נראה כנפרד ומנותק.

בגאולה העתידית יתגלה 'אומר המאמרות', הקדוש-ברוך-הוא, בכל פרט שבבריאה, וכמו שנאמר (ישעיה מ, ה): "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".

כשנזכיר את 'אומר התורה', נגלה את האלוקות שבבריאה, בגאולה הקרובה.

מקור: ע"פ ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 31 ואילך • מוגש ע"י מכון אור החסידות