"במענה על מכתבו, בו כותב אשר אף ששבעים רצון הם ממה שהעתיקו [את מקום מגוריהם] ל… אבל לעת עתה המשכורת שלהם אינה מספיקה כל כך לצרכיהם וזה פועל על מצב רוחו", פתח הרבי.
"והנה לפלא עליו אשר לאחר שראו במוחש חסד ד׳ עמהם האומנם אין להם די אמונה ביכולתו שבודאי הגמור גם לעתיד ינחם בחסדיו ויוציאם מן המיצר,
"ואף אם מטעמים אינם מובנים לנו מתאחר הדבר הרי רק בורא עולם היודע את העתיד ואת טוב האמיתי ביכולתו להחליט באיזה אופן טוב יותר בשביל האדם ובני ביתו להביאם לאשרם האמיתי הן בגשמיות והן ברוחניות".
הרבי הוסיף: "ואם אמור הדבר אפילו בנוגע לבני אדם שמצבם נפחת ממה שהיה לפני זה ופחות הוא גם כן ביחס לסביבתם ומכיריהם הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא ברור בהנוגע לאלו שמצבם הוטב לגבי העבר ובחדשים קשים האלו בודאי מצבו טוב ביחס לכמה וכמה בסביבתם אשר בכל זאת אין מתיאשים חס ושלום ועל אחת כמה וכמה שאין לו או לזוגתו שיחיו ליפול ברוחם חס ושלום ולהתעצב,
"וכבר ראינו ונוכחנו בפועל אשר ככל שתגדל מדת בטחונו של האדם והשקפתו מתוך שמחה על עתידו כך תוקדם הגשמת דברים אלו בהנוגע בפועל.
"אקוה שבקרוב ישמחני בבשורות טובות בכל הנ״ל הן בהנוגע לעצמו והן בהנוגע לזוגתו תחיה".
מקור: אגרות קודש ח"ט ע' רכג-ד • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת
