במענה למכתבו . . בו כותב אודות מצב בריאותו ודעת הרופאים בהנוגע למשרתו [שכנראה עליו לעוזבה], וכיצד זה השפיע על אנשי קהלתו, וטענותיהם בזה.

אבל הנני מקוה שכאשר מתבוננים, בודאי אפשר למצוא אפשרות להקל את עבודתו, בתפקידו, כך שגם הרופא יהיה מרוצה,

וכשלוקחים בחשבון, שגם רופאים מדגישים, שאדם זקוק לעיסוק (אף כי – לא מעבר לכוחותיו), אבל להיות הולך בטל, זה מאוד לא טוב גם לבריאות הגוף, [לכן] הנני סבור שלא זו בלבד שהרופא יסכים שישאר במקומו הנוכחי ויחזיק במשרה באופן קל יותר, אלא גם ייעץ לו לעשות בדיוק כך,

ובפרט שזכות הרבים מסייעתו, שבהיותו בקהלה ודאי עושה למען היהדות ובזה [נכללת] גם הפצת החסידות ועניניה – וזכות הרבים מסייעתו לרפואה קרובה ולהטבת דהבריאות ולהצלחה בכל עניניו.

המחכה לבשורות טובות בכל האמור.

מקור: תרגום מאגרות קודש חט"ז ע' מח • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת