כשנפטרה שרה אימנו קנה אברהם מעפרון החיתי את מערת המכפלה. על המכירה הזאת התורה מספרת: "וישקול אברהם לעפרון את הכסף… ארבע-מאות שקל כסף עובר לסוחר".

בלימוד התורה יש ארבע דרכים: פשט, רמז, דרש וסוד. גם הפסוק הזה מתפרש בארבע הדרכים האלה, ופירוש ה'סוד' מובא בכתבי האריז"ל: 'עפרון' מלשון עפר, והפסוק רומז לצדיקים שוכני-עפר שיעמדו בתחיית המתים. אברהם 'שוקל' להם (מעניק להם) "ארבע-מאות שקל כסף", שהם ארבע-מאות עולמות של כיסופים ותענוג עליון.

מעלת העפר

מדוע הצדיקים מכונים 'עפרון', מלשון עפר? הכינוי הזה מבטא פחיתות, על שם הפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". לכאורה היה ראוי לכנות את הצדיקים בכינוי שמבטא מעלה, כמו שאמרו חז"ל: "עתידים צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה". מדוע הם מכונים 'עפר', שמבטא את היבראו של האדם "עפר מן האדמה"?

ה'עפר' מסמל התבטלות, שהאדם "משים עצמו כעפר שהכול דשים בו". דווקא כאשר האדם חש התבטלות גמורה, כאילו היה עפר פשוט, הוא משיג את העילוי הגדול ביותר ואת 'ארבע-מאות עולמות הכיסופין'.

להיות כלי להתגלות

כל עוד האדם מרגיש את מציאותו העצמית, אין הוא בבחינת 'כלי' לגילוי האלוקי הגדול. לכן עליו להתבטל תחילה ממציאותו העצמית, שזה עניינו של 'עפרון', התבטלות שבבחינת עפר, ועל-ידי כך הוא נעשֶה כלי לקבלת "ארבע-מאות שקל כסף עובר לסוחר".

את הגילוי הזה מקבלים מאברהם דווקא, שאף הוא היה בטל בתכלית לקב"ה. אמנם הוא היה "האדם הגדול בענקים", ואור הקדושה האיר בו עד שאפילו בני חת אמרו "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", ובכל-זאת חש התבטלות מוחלטת ואמר "ואנכי עפר ואפר".

להתגבר על הקושי

חז"ל אמרו: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ומכיוון שהכלי לגילויים האלוקיים הכבירים בתחיית המתים הוא ההתבטלות שבבחינת 'עפר', הרי שההתבטלות הזאת צריכה להיות אצל כל יהודי.

זו עבודה שיש בה קושי לכל סוג של יהודים. היהודי הפשוט מתקשה להגיע להתבטלות, מכיוון שחסרות לו הידיעות כיצד באים לידי התבטלות זו. לעומתו, הגדול שבגדולים, שיש לו הידיעות הדרושות, מתקשה להתבטל בפועל, מכיוון שהוא מכיר את גדולתו ומציאותו החשובה (שיש לה ערך וחשיבות גם על-פי התורה). על זה אנו מקבלים כוח מיוחד מאברהם אבינו, שכל יהודי, מהפשוט שבפשוטים ועד הגדול שבגדולים, יוכל לבוא לידי התבטלות זו ולגילויים שמשיגים על-ידה.

(על פי שיחת הרבי מליובאוויטש – תורת מנחם כרך כד, עמ' 211)