אפתח בסיפור אמיתי שארע לפני כ 15 שנה,

אישה צעירה, תושבת ירושלים, אם לחמישה ילדים קטנים, חלתה ל"ע במחלת הכבד. לאחר טיפול ממושך בבתי רפואה בארץ, כשנכחו הרופאים לדעת שהכבד אט אט מפסיק לתפקד, הוחלט ע"י הצוות הרפואי, שהסיכוי היחיד להצלת חייה כרוך בהשתלת כבד.

לצורך ניתוח מסובך זה, היה עליה לטוס לבית רפואה מסוים בארצות הברית, המתמחה בהשתלות, ולהמתין שם עד שימצא תורם מתאים.

היא יצאה בטיסה הראשונה לארה"ב. אמבולנס מטעם בית הרפואה חיכה לה בשדה התעופה, והסיעה במהירות למחלקה המיוחדת.

לאחר סדרת בדיקות, הגיעו הרופאים למסקנה קשה: מצבה מידרדר והזמן דוחק, עליהם להתחיל בחיפושים קדחתניים לאיתור כבד מתאים לגופה

הם שיתפו את האישה בפרטים, ואמרו לה שלהערכתם הכבד שלה לא יוכל להחזיק מעמד יותר מחודש ימים. אם ימצא תורם בזמן הזה – מה טוב. אך אם לא… הם ייאלצו לשלוח אותה חזרה לארץ. הם אינם רוצים לקחת אחריות.

היא שכבה במיטתה, עיניה לחות, ולא פסקה מלקרוא בספר תהילים ולהתפלל שיימצא עבורה תורם מתאים.

ימים עברו, היא ספרה אותם לאחור במתח רב…

נשארו 23 ימים למצוא תורם, 22 ימים, 21, 20…. נשארו פחות משבועיים. 5, 4, 3… "הקב"ה, אתה ורק אתה יכול לעזור לי !" הדפים בספר התהילים נרטבו בדמעותיה.

היא נלקחה בפעם המי יודע כמה לסדרת בדיקות מתישה. הרופאים העבירו לה מסר מרעיד: "מצבך קריטי, אם תוך יומיים לא יקרה הנס, את תשתחררי מכאן לביתך וללא השתלה".

למחרת בבוקר היא קמה בעצב ואפילו… בהתמרמרות מסוימת. כן, בהחלט, התמרמרות.

בראשה רצו להם מחשבות…"ריבונו של עולם, עשיתי את כל מה שיכולתי, התפללתי, התחננתי, וזה לא עזר. הרופאים חוששים שאפילו את הטיסה לארץ לא אצליח לעבור בשלום, שהכבד שלי יתמוטט בדרך. מהי אם כך התועלת בכל מה שביקשתי ממך, בכל פרקי התהילים שבכיתי לפניך, למה לא הקשבת לי ?…"

למחרת, נלקחה שוב לסדרת בדיקות, הפעם נאמר לה, שהמטרה היא "כדי לצייד אותך עם הבדיקות האחרונות עבור הרופא בירושלים…" בסיומן הוחזרה לחדרה, מיואשת כולה.

"גברת…", זה היה קולו הסמכותי והנוקשה של הפרופסור, "אנחנו כאן".

במאמץ כביר הרימה את עיניה, וראתה שלושה רופאים עומדים, ופניהם קורנות מאושר…

"הלא יאומן, קרה, גבירתי, הכריז הפרופסור, "היום, כשקיבלתי את תוצאות הבדיקות ועיינתי בהם, לא האמנתי למראה עיני. הכבד שלך חזר לתפקד בעצמו !"

"מה עם הניתוח", היא שאלה, מבולבלת "לא מצאתם תורם…".

הרופא צחק, "אינך מבינה ? את בכלל לא זקוקה להשתלת כבד ! הכבד שלך מתפקד מצויין, הוא תקין לגמרי ! את בריאה, גבירתי"

♦

בני ישראל יצאו ממצרים וכשהגיעו לפני ים-סוף, הבחינו שהמצרים רודפים אחריהם. הם נבהלו כהוגן והחלו להתפלל ולזעוק אל ה' –  "וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל ה'".

זעקתם זו אינה מובנת כלל:

הרי הייתה להם הבטחה מפורשת "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם … אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", הם גם חוו בעצמם ניסים גדולים לקראת יציאתם ממצרים, אם כן היו צריכים להיות רגועים ושלווים ולבטוח בה' שיצילם.

בכל מקרה, עמדה בפניהם אפשרות אחת מבין שתיים:

אם האמינו בהבטחה האלוקית – לא היה צורך שיתפללו, שהרי ה' בוודאי יקיים את הבטחתו. ואם נפלו, חלילה, בליבם ספיקות בכוחו של ה' להושיעם, מהי התועלת בתפילה זו ?

רש"י בפירושו על התורה משיב על שאלה זו. ומסביר שתפילתם באותה שעה הייתה משום ש"תפשו אומנות אבותם" !

מהי המשמעות העמוקה בדברי רש"י ?

'אומנות' – היא ההתעסקות הקבועה של אדם. זו דרכו ורגילותו שמתנהג בה תמיד.

אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, התפללו לה' לא רק בשעת צרה, או כשהרגישו התעלות נפשית מיוחדת. אלא התפללו תמיד, בכל עת ובכל מצב, מתוך הרגל ותדירות.

כך גם נהגו עם ישראל באותה שעה.. לא היה להם ספק שה' בוודאי יצילם ויביאם "אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הם האמינו לגמרי בישועת ה'. אך בשעה שחשו צורך להיות קרובים יותר אל ה' "תפסו אומנות אבותם" והתפללו.

♦

אנשים רגילים להתייחס לתפילה כהזדמנות של 'בקשה'. אך יש לתפילה משמעות עמוקה ואף יותר מדויקת. תפילה הוא במשמעות של 'חיבור'.

התפילה אמנם נותנת לנו הזדמנות לבקש מבורא העולם אך גם ובעיקר להתחבר אליו; לפיכך, אין להתמקד רק בבקשת הצרכים הרוחניים והפיזיים שלנו, אלא לנצל זמן זה כדי להתחבר לאלוקים ולרענן את הקשר עמו.

לא דיי להתפלל רק לשם מטרה כלשהי, רק כשחסר לנו משהו בבריאות או פרנסה וכדו'. תפילה צריכה להיות בעיקר מתוך הכרה שזו כל מציאותנו ה'אומנות שלנו'  – עבודת ה'.

♦

לפעמים אנו מתפללים על משהו שאנו מאוד רוצים, מבקשים אותו מה' בכל לשון של בקשה, וכשהקב"ה שולח לנו משהו אחר – לפעמים אנו 'בורחים' ממנו, כי לנו זה נראה שזה לגמרי לא טוב, שהרי לא זה מה שביקשנו ! ועל כך מתפלל דוד המלך במזמור כ"ג בתהילים: "אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי".

ריבונו של עולם ! גם כשאני בורח מהטוב והחסד שאתה שולח לי – אנא, תעשה שהם ישיגו אותי בכל מקרה !".

נתמיד להתפלל, להתחבר אל הטוב האמיתי. כי ה' תמיד שומע ומקבל.